בצהרי יום קיצי באוגוסט 1974 פיליפ פטי, לוליין צרפתי שעוסק לפרנסתו בביצוע מעשי להטוטים למיניהם בערים שונות, מותח בחשאי כבל באורך 43 מטרים בין הקומות ה־104 במגדלי התאומים, וצועד, מרקד ומקפץ עליו במשך 45 דקות, אדיש לגשם, לשוטרים הנסערים ולכוח הכבידה, לנגד עיניהם של צופים נדהמים.
מעשה זה, שהפך לחלק בלתי נפרד מהמיתולוגיה הניו־יורקית, נטען מן הסתם במשמעות מחודשת וטרגית עם קריסת מגדלי התאומים כמעט 30 שנה לאחר מכן; לא במקרה הוציא פטי את הממואר "To Reach The Clouds" ב־2002; גם הסרט הדוקומנטרי "Man on Wire", שזכה באוסקר לסרט התיעודי ב־2008, שב והדגיש את העובדה שאמריקה עדיין מבקשת להתעטף בנוסטלגיה מתוקה ולשאוב כוח ממי שבזמנו הפך את מגדלי התאומים לסמל של קידמה וחוסן.
סביב סיפור האיש על כבל הפלדה בנה קולום מק'קאן, אירי המתגורר זה עשור בניו יורק, את ספרו "יסתובב לו העולם הגדול" (בתרגום מצוין של אמיר צוקרמן). דמותו של פטי משורטטת כמיתוס, ולכן הוא אינו מופיע בשמו, אלא כמעין דמות מופשטת, על אנושית: "הוא היה בתוך גופו ומחוצה לו בעת ובעונה אחת... הכל נכתב מחדש כשהיה למעלה באוויר", כותב מק'קאן.
דמות הלוליין אינה רק ציר שסביבו הדמויות צצות, נעלמות ומגיחות מחדש, אלא גם נקודת מוצא, שדרכה יכול מק'קאן להרכיב, לפרק ולפרוס את המיתוס של הגיבורה המרכזית של הרומן, ניו יורק: מהבניינים המהודרים של פארק אווניו ועד לבתים המתפוררים שבדרום ברונקס, מחיי האמנים הסוערים בווילג' ועד לבקתה מבודדת באפסטייט ניו יורק. ברקע רועשים הדי מלחמת וייטנאם וקורבנותיה - וכך מתהווה מרקם עשיר ורב־קולי של עיר, שהדמויות המשוטטות בה מחפשות באופן נואש אחר משמעות גדולה יותר מחייהן שלהן, משמעות שתקנה מובן למציאות הכאוטית הסובבת אותן.
הרומן הרב־קולי הופך בשנים האחרונות לגירסה הנוכחית של הרומן האמריקני הגדול. הוא מחליף את המבנה ההיררכי של הסאגה הרב־דורית במודל חופשי, סבוך ודמוקרטי יותר. מבנה הרומן הרב־קולי קושר בדרכים בלתי צפויות בין גורלותיהם של זרים, מפגיש בין מעמדות, גזעים ולאומים שונים, ודרך כך שואף להציב מראה ביקורתית מול אמריקה.
מק'קאן מכניס לתוך הקלחת הזו את נקודת המבט של המהגר, כשהוא פותח את הרומן בסיפורם של שני אחים אירים המגיעים לניו יורק. קוריגן, האח הצעיר, הוא כומר צעיר המקדיש את חייו לנתינה מוחלטת לחלכאים ולנדכאים ונאבק כדי להרגיש את אלוהים. מסעו מוביל אותו לניו יורק, ושם הוא הופך לשומרן של הזונות בברונקס למורת רוחו של אחיו קירין, שמגיע לניו יורק כדי להחזיר אותו הביתה.
מאורע טרגי יקשור בין גורל האחים לבין גורלה של זונה צעירה ונרקומנית, בין אישה עשירה שאיבדה את בנה במלחמה לשחורה ממיזורי שנאלצת להכיר בפניה הנוכחיים של הגזענות, בין בת תפנוקים מסוממת לשופט יהודי, שממרום כיסאו נאלץ להכיר בכך שאינו אלא פקיד חסר אונים למול האכזריות, השחיתות והאי צדק שמובאים לפתחו.
"אנחנו שואבים את קולנו מקולותיהם של אחרים", כותב מק'קאן באחרית הדבר של ספרו הקודם שתורגם לעברית, "זולי" (כנרת זמורה ביתן); הסיכון ברומן הרב־קולי נעוץ בצורך לדבב את שפתן ואת מעמקי נפשן של מגוון דמויות שונות זו מזו.
אלא שכמו רבים וטובים, גם מק'קאן לא תמיד עומד באתגר במידה שווה של עוצמה ודיוק. סיפורה של טילי, למשל, זונה ותיקה שנדחפת למקצוע על ידי אמה ובתורה מורידה לרחוב את בתה, עשוי להשאיר את הקורא שווה נפש לפרקים; סיפורם של האחים, לעומת זאת, מילדותם בדבלין ועד ייסורי התופת של קוריגן, המתאהב באישה גואטמלית למרות נדר ההתנזרות ו"רועד מרוב אלוהים", הוא נובלה העומדת בפני עצמה; סוערת ומאופקת כאחת.
מק'קאן מפצה על חוסר האיזון ביתרון גדול וייחודי: קצב. הרומן מתחיל באיטיות, ההולכת ומואצת ככל ששדה ראייתן של הדמויות נפתח, ואז מתקדם בדהרה אל שיאו הטרגי. מכאן חופשי מק'קאן לעשות בו כשלו, להעניק לכל סיפור, לכל דמות ולכל הצטלבות את המקצב הפנימי האופייני להם.
אך מה שמקנה למקצבים המשתנים ב"יסתובב לו העולם הגדול" את האותנטיות שלהם, הוא רטוריקה של כנות העומדת בבסיסו. הרומן מתרחש כאמור בשנת 1974, תקופת הטרום פוליטיקלי קורקט של אמריקה; הפשע עדיין משתולל בניו יורק בעוצמה, המיניות עוד לא הוכרעה תחת מגיפת האיידס, הג'נטריפיקציה טרם התפשטה לכיוון ברוקלין והברונקס, שכונות עניות דאז שרגל זר לא תדרוך בהן.
גילויי הגזענות של התקופה שמתאר מק'קאן עוד לא הוסוו תחת שכבה דקה של צביעות - עוני הוא עוני, הוללות היא הוללות. זו תקופה נטולת פילטר שיווקי ומיתוגי, שדרכו מעבירה אמריקה את עצמה כיום לדעת. הכנות הזו מעניקה לרומן גוון עז, אמין ומחוספס. החספוס בא לידי ביטוי גם במבנה המבולגן של הרומן: כמו בשיטוט ארוך בעיר, אין לדעת במי תיתקל, באיזה מצב הוא יהיה ולאן המפגש יוביל. כך נוצר תצרף רב־משמעי של עיר.
לאן הפאזל של מק'קאן חותר? קל לשער כי הדמויות שיצר תרות אחר אפשרות לגאולה, אך ברומנים העכשוויים האמריקניים, גאולה היא לא פעם מושג סינתטי, שאליו מגיעים באמצעות כתיבה משוכללת ודימויים צבעוניים. במציאות המורכבת והמחוספסת שב"יסתובב לו העולם הגדול" - הדמויות מפוכחות מדי מכדי לשאוף כל כך גבוה; הן מחפשות רגעים אחדים של חסד שבאמצעותו אפשר להתרומם, ולו מעט; כמו אותו החסד שהעניק להם פיליפ פטי כשהילך באותם רגעים קסומים גבוה בשמיים, בין המגדלים.
יסתובב לו העולם הגדול / קולום מק'קאן
מאנגלית: אמיר צוקרמן; עם עובד, 441 עמ'
* * *
לפעמים שירה היא רק ציוץ
פסטיבל השירה "מטר על מטר", שייפתח ביום ראשון הקרוב בירושלים, מציג את הז'אנר בצמצום המירבי שלו
ביום ראשון הקרוב, 22 בספטמבר, ייפתח בפעם השישית פסטיבל השירה "מטר על מטר" ביוזמת הקבוצה הירושלמית "מקום לשירה" בירושלים. בפסטיבל יתארחו יותר מ־80 משוררים, מוסיקאים ואמנים, שישתתפו ב־14 מופעים שונים. האירועים יתקיימו השנה במקומות שונים לאורך רחוב עמק רפאים.
"השנה הפסטיבל מתאפיין בפנורמה רחבה של משוררים צעירים אשר הוציאו את ספרם הראשון בשנתיים האחרונות", מספרת נועה שקרג'י, משוררת ואחת מהמנהלות האמנותיות של הפסטיבל. "גם הקו המוסיקלי של הפסטיבל נפרד השנה מהלהיטים המוכרים ופנה אל מחוזות חדשים ומסקרנים. קל לדמיין את אזורי הפרא של התרבות בהאזנה ללונא אבו נסאר, שירלי קונס, אלברט סופר ואחרים. חברים בוועדה האמנותית (המשוררים שי דותן וגלעד מאירי) ואני חשנו שפסטיבל שישי הוא בהחלט הזדמנות לבחון ולעניין את האוזן הספרותית בקולות שונים".
"'מטר על מטר' הוא פסטיבל שנמצא בתנועה מתמדת בין מרכז לשוליים, מוכר ולא מוכר", מספרת שקרג'י על מה שמבדיל את הפסטיבל מיוזמות תרבותיות אחרות דוגמת "שער" ופסטיבל המשוררים במטולה. "כפסטיבל אורגני, הוא לא פסל שמעטר עיר, אלא מרחב אינטראקטיבי למשחק, אשר בא לידי ביטוי בכל פעולה. לדוגמה, שיח עם השכונה ועם המרחב שבהם הפסטיבל מתנהל, התייחסות להתפתחות התרבותית, ובכללה לתרבות הפופולרית ולהשפעתה על תהליכים בשירה, ויצירת תערוכות אשר נתלות ברחוב ומלוות את הפסטיבל".
באי הפסטיבל יוכלו לרכוש את ספרון השירים "ננו פואטיקה" בסכום סמלי של 20 שקלים. "ננו פואטיקה" כולל שירים קצרצרים, עד שש שורות בשיר, של משוררים צעירים וותיקים. למה כל כך קצרים? "הפסטיבל נולד על ידי קבוצת 'כתובת', קבוצה ספרותית שפעלה בירושלים עד הקיץ הקודם וגיבשה את הקונספט של הפסטיבל במילים 'מעט המכיל את המרובה'", מסבירה שקרג'י, "ננו פואטיקה היא פואטיקה ננסית שמבטאת מצד אחד את המסורת העתיקה של שירי ההייקו ומהצד השני את הצ'יפ הטכנולוגי אשר מייצג את המעט המחזיק את המרובה".
טל מרמלשטיין* * *
יונתן אמיר | על "שעה חופשית"
נקודת מגע
הרומן של ארקולה ליסרדי מראה שאפשר לכתוב ארוטיקה באופן שונה מ"50 גוונים של אפור"
הבחנה שגורה מפרידה בין ארוטיקה לפורנוגרפיה באמצעות הבדלה בין תיאורים מיניים (כתובים, מצולמים), הנעשים בין בני אדם עם מחשבות ורגשות, לתיאורי מין שהופכים את המשתתפים במעשה לאוסף איברים. אף על פי שספרו של הסופר האורוגוואי ארקולה ליסרדי "שעה חופשית" עוסק רובו ככולו בתיאורים פרטניים של יחסי מין, אין ספק שהוא משתייך לקבוצת הארוטיקה.
"שעה חופשית" מתאר רומן שהחל כמעט באקראי בין שני מורים בבית ספר תיכון. אנדרס, מורה להיסטוריה, נשוי באושר אך חי חיים שמרניים למדי, ואירינה, מורה לספרדית, נשואה לבעל שבוגד בה. אין בין אנדרס לאירינה כמעט דבר משותף, לא נושאי שיחה החורגים מהמובן מאליו, לא היכרות מוקדמת ולא תכונות דומות. "הסיבה המשמעותית היחידה לכך שהם הפכו לנאהבים היא שבמקרה היתה לשניהם שעה חופשית", נכתב בפתיחת הספר.
הקשר נוצר כשגשם לא צפוי תפס את השניים בשעת מנוחה בכיכר הסמוכה לבית הספר. הם רצו במהירות לבר סמוך, עיניה של אירינה החלו פתאום לזלוג דמעות, ואנדרס נשק לשפתיה כי "ניחש, דילג על כמה וכמה עמודים בתסריט, כאילו ידע".
מכאן ואילך נע הסיפור בין מפגשים קצרים ועתירי תשוקה לזמן הציפייה שביניהם, עד שבשלב מסוים נדמה שהסדרים מתהפכים, וזמן ההפסקה הוא דווקא שלושת הימים שבין מפגש למפגש, ולא השעה החופשית עצמה. התנהגותם של השניים והקשר ביניהם משתנים בין הזמנים. בחוץ הם גמלוניים, מהוססים ולא משדרים על אותו גל. בפנים - שיכרון חושים, חגיגת איברים ותשוקות ופורקן גופני ורגשי.
באחרית הדבר לספר שואל ליסרדי - שם העט של הסופר, שהתברר לימים כמוכר ספרים ידוע ממונטבידאו - מה דרוש כדי לכתוב ארוטיקה. התשובה הראשונה שהוא נותן היא "מנה גדושה של אהבה לאמת", ואכן, נדמה שריאליזם חד ומפורט, לא רק ריאליזם טכני של תיאורי תנוחות וגניחות, אלא גם של תחושות ורצונות - הוא המאפיין הבולט שהופך את "שעה חופשית" לספר משכנע.
זה לא עוד סיפור על טכנאי הכבלים המגודל והמגולח, שבא לתקן את הבעיה בטלוויזיה ונשאר לענג את העלמה המשועממת, אלא על בני אדם אמיתיים, בעלי גופים אמיתיים ותשוקה של ממש, הזקוקים לנחמה ולמגע כדי להעביר את היומיום וליומיום שיקדש את הנחמה ואת המגע.
אופן התגלות האמת השני בספר נוגע ליחס המתהווה בין העולם הסגור שיוצרים השניים בשעתם החופשית לבין מציאות חייהם הרגילה. אלו נוצרים כשני קטבים נפרדים, אולם באופן בלתי נמנע זולגים זה לזה ואפילו יוצרים מידה של סינכרון ראשוני בין ההתעלסויות שבבועה לאלו שמחוצה לה - סינכרון בלתי צפוי, רחוק מן המוסכמות המקובלות של חיי נישואים, ובה בעת הגיוני להפליא.
שעה חופשית / ארקולה ליסרדי
מספרדית: סוניה ברשילון; זיקית, 170 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו