בהרכב מורחב של תשעה שופטים, בראשות נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, קבע פה בג"ץ אחד ובצעד חריג, כי התיקון לחוק למניעת הסתננות, המאפשר להחזיק מסתננים במשמורת לתקופה של שלוש שנים, אינו חוקתי, שכן הוא פוגע באופן שאינו מידתי בזכות החוקתית לחירות הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן יש לבטלו.
בג"ץ קבע כי על המדינה להתחיל לאלתר בהליך בחינה פרטנית, ושחרור של כל המוחזקים כיום במשמורת, זאת בתוך פרק זמן של 90 ימים מיום מתן פסק הדין.
כיום שוהים בישראל כ-55,000 מסתננים, מרביתם ממדינות אריתריאה וסודן, מתוכם כ-1,750 מסתננים נמצאים במשמורת.
השופטת עדנה ארבל, אשר כתבה את עיקרי פסק הדין, כתבה כי: "בחוות דעת זו עובר כחוט השני הניסיון להבהיר ולשכנע שלא נכון לבחור בפתרון שנראה לכאורה פשוט - כליאה לתקופה ארוכה - בהיותו האמצעי הפוגע ביותר כלפי כל אדם, ובוודאי פוגעני ביותר כלפי המסתננים הכלואים במשמורת למשך תקופה ארוכה".
ארבל הדגישה כי "אחת מזכויות היסוד החשובות של האדם, זו הנמצאת בקצה העליון של פירמידת הזכויות, היא הזכות לחירות. מאז ומעולם, מקדמת דנא, לחמו אנשים לחופש. פגיעה בזכות לחירות היא מהפגיעות הקשות שניתן לחשוב עליהן. שלילת חירותם של המסתננים על ידי כליאתם לתקופה ארוכה הינה פגיעה אנושה ולא מידתית בזכויותיהם, בגופם ובנפשם. אל לנו לפתור עוול אחד ביצירת עוול אחר. לא נוכל לשלול זכויות יסוד בסיסיות ובה בעת לפגוע ביד גסה בכבוד האדם ובחירותו במסגרת פתרון לבעיה הדורשת פתרון מערכתי-מדיני הולם".
"ניתן לגבש מגוון אמצעים חליפיים אשר ישיגו את התכלית המתבקשת באופן פוגעני פחות. כך למשל ניתן ליצור חובות דיווח; לחוקק הגבלות מגורים; לחייב מסתננים לשהות בלילות במתקן שהייה; להחליף חלק מהעובדים הזרים במסתננים; להגביר את המאבק במבריחי המסתננים; לשפות את הרשויות המקומיות על הוצאותיהן בגין הטיפול במסתננים; להגביר את הפיקוח המשטרתי באזורי ריכוז של מסתננים; לאכוף באופן הדוק את חוקי העבודה; ועוד. אמצעים מסוג זה יכולים להיות מיושמים לצד אמצעי פיקוח וענישה, ופעולות שנעשות על מנת לאפשר גירושם של מסתננים מחוץ לישראל", כתבה ארבל בפסק הדין.
עם זאת, ארבל הזכירה את מצוקת תושבי דרום תל אביב ואמרה כי בית המשפט מודע לכך שתוצאת פסק דין זה לא תהיה קלה לציבור הישראלי מצוקת תושבי דרום תל אביב מעוררת אמפתיה והבנה באשר לצורך לסייע להם במצבם. אני רוצה להאמין שהמדינה תדע למצוא את הדרך להתמודד עם המצב שנוצר באמצעים העומדים לרשותה ולהקל עליהם את מצוקתם".
השופטת ארבל הדגישה עם זאת כי יתכן שיכלו כל הקיצין, ומסתננים ימשיכו לנהור למדינת ישראל על אף כל האמצעים האחרים שינקטו, והמדינה תימצא תחת חשש לפגיעה קשה באינטרסים החיוניים שלה. אז ניתן יהיה לומר כי התועלת משתווה לנזק, ואין החברה הישראלית יכולה לסכן עצמה למען תושבי מדינות אחרות. אלא שלטעמה אנו רחוקים מתמונה שחורה זו מרחק רב מאוד.
נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, הדגיש כי ביטול החוק נכון לאור הנסיבות הקיימות. לטעמו, שינוי מהותי לרעה בנסיבות, למשל עלייה משמעותית במספרם של המסתננים החוצים את גבולות ישראל, יצדיק בחינה שיפוטית מחדש של העניין. לגישתו, גם בנסיבות הקיימות אין מניעה לחוקק חוק חדש שיאפשר החזקה במשמורת תקופה קצרה באופן משמעותי משלוש שנים.
השופט יורם דנציגר התייחס אף הוא למצוקתם של תושבי דרום תל-אביב: "האתגר שעימו נאלצת המדינה להתמודד שעה שמדובר בהגירה בלתי מסודרת בהיקפים גדולים מתעצם נוכח מצוקתם של תושבי שכונות דרום תל-אביב שרבים מן המהגרים מתגוררים בהן. זעקתם של תושבי השכונות מהדהדת בליבנו, וכאבם – כאבנו".
עם זאת, הדגיש דנציגר כי "הפיתרון למצוקה זו אינו החזקתם במשמורת של אלפי בני אדם - גברים, נשים וטף - במתקני כליאה, לתקופת זמן בלתי מוגבלת, וזאת מבלי שהואשמו - וממילא לא הועמדו לדין - בדבר, וללא אפשרות נראית לעין לגירושם. מדובר בפגיעה קיצונית בזכות היסוד שלהם לחירות. על המדינה מוטלת החובה להתמודד עם בעיה מורכבת זו בדרכים שתתיישבנה עם נורמות חוקתיות המקובלות בישראל ובמדינות העולם המתוקן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
