"הגיהינום חיכה בארץ"

"חודשיים בסך הכל הייתי בשבי המצרי, בכלא עבאסייה בקהיר. בתקופה הזו עברתי עינויי גוף ונפש, ואחרי שחזרתי הביתה הייתי בטוח שהכל מאחוריי - אני אבנה לעצמי חיים חדשים, גן העדן שאחרי הגיהינום. אבל מתברר שהגיהינום האמיתי שלי רק החל. 40 שנה מאז, אני חי בתוך גיהינום פרטי. אני שבר כלי,  אני חי בתוך טלטלה נפשית, רגשית ופיזית אינסופית".

כך החל גבריאל עובדיה (59), נשוי ואב לשלושה ילדים מרמת השרון, לתאר את החיים שאחרי השבי. לדבריו, למרות התקופה הקצרה יחסית, השבי הטביע בו את חותמו לבלי הכר. "מה אני היום? אני זומבי. אני לא יודע אם אני חי או מת. מאז, אני לא מסוגל לעבוד, אני חי על תרופות. אני חושב שאיכשהו מהשבי הייתי יוצא בסדר, אלמלא הסקאדים שחטפנו על הראש במלחמת המפרץ שהחזירו אותי לימי השבי הקשים. היום אני מתפקד רק בזכות טיפול במרכז הטראומה ברמת חן".

גבריאל התגייס חצי שנה לפני שפרצה המלחמה ושירת כנהג תובלה. שבועות אחדים לפניה הוא סופח לחיל המודיעין ונשלח כנהג קצין מודיעין למעוזים עם צוות נוסף, שם היה תפקידם לבצע תצפיות על מהלכי הצבא המצרי. הם הספיקו להעביר מאות דיווחים, וכשהמלחמה פרצה הם נאלצו להילחם נגד החיילים המצרים שפשטו על המעוזים, עד שנגמרה להם התחמושת. 

"נלחמנו שלושה ימים נגד המצרים, ורק כשנגמרה התחמושת המעוז נפל וחייליו נפלו בשבי", משחזר גבריאל. "קודם לכניעה, החיילים הרגו כמה מחיילי המעוז, ויצאנו מהמוצב עם ידיים מורמות. בלילה העבירו אותנו לקהיר, שם התחילו להרביץ לנו ולענות אותנו. הם לא שאלו שאלות, רק כיסחו אותנו עם אלות ושוטים ופלקות. אחר כך נזרקתי לצינוק קשור באזיקים ובכיסוי עיניים, ומאותו יום התחילה מסכת התעללויות. בחלק מהימים היו 'מוציאים' אותנו להורג מול כיתת יורים: העמידו אותי ועוד כמה חברים לקיר, המואזין היה מתפלל, וברקע אתה שומע 'אללה אכבר'. הייתי מדמיין איך כדורי העופרת חודרים לי לגוף. בסך הכל הייתי ילד, בן 19". 

במשך חודשי השבי הרעיבו המצרים, כשיטה, את החיילים, וגבריאל חזר מהשבי במשקל 37 ק"ג. "במשך שנים לא הצלחתי לחזור לעבוד", סיפר, "ותקופת מה עבדתי כבונה מצבות. אני חושב שמה שהרס לי את הנפש והנשמה זה מעשי האונס שעברו החברים שלי על ידי חיילים וקצינים מצרים. היה לי מזל גדול שלא עברתי את זה, אבל הידיעה שיום אחד זה יגיע אלי, הנעילות והפתיחות של דלתות תאי המעצר והצעקות של החברים שלי פירקו אותי לגורמים. חשבתי לתומי שמה שעברתי שם זה גיהינום, לא תיארתי לעצמי שהגיהינום מחכה לי בארץ".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו