אישה כמוה
יהודית וינשטוק (כנרת זמורה־ביתן)
שנתיים לאחר שהוציאה את קובץ סיפוריה "כולם היו כאן והלכו", שהעיד על הופעת קול אחר ומעניין בספרות, חוזרת יהודית וינשטוק עם "אישה כמוה", סיפור אהבה והחמצה המתאר את היעלמותה של מנהיגה רוחנית בציבור הדתי־לאומי, אשר עשייתה הציבורית מעמידה אותה בקונפליקט עם הבית, המשפחה, הנשיות ועם עצמה.
הסיפור יוצא הדופן של הגיבורה משמש לווינשטוק קרש קפיצה לדון באופן נוקב ואירוני בדילמות המרכיבות את העולם הדתי־לאומי, המצוי בתווך בין העולם החרדי לחילוני ולסקור אותו על מורכבותו וחולשותיו תוך כדי דיון בתשוקה – לא המושג השכיח ביותר בהקשר לחברה הזו דווקא. ההישג הטמון ב"אישה כמוה" הוא בהצגת הדילמות של הנשים מן המגזר הדתי־לאומי באופן נגיש, שמדגיש את ההבדלים המאפיינים את עולמן לצד הדילמות שמעסיקות אותן.
חובות אבודים
איריס לעאל (כתר)
מרסי ורע, גיבורי ספרה של איריס לעאל, עברו ללונדון בעקבות עסקי הנדל"ן של רע. הזוגיות הבלתי אפשרית שלהם מצליחה לשרוד תחת מעטה נוחות של כסף והכחשה. כשהמשבר הכלכלי של 2008 מתרחש - המציאות משתנה, לא בהכרח לרעה: מרסי יוצאת פתאום לעצמאות נפשית שאינה תלויה בחומר. לעאל, שמקפידה בספריה להתכתב באופן ביקורתי עם הזרם המרכזי של הספרות העברית, מציעה הפעם רומן שהוא בבואה לאופן שבו מתנהלים חיינו בעשור האחרון במרחב הציבורי־כלכלי, אך גם בזירה הביתית־זוגית.
שתי כפות ידיים ומילה
ישעיהו קורן (הספריה החדשה)
הופעתו של "שתי כפות ידיים ומילה" היה לאחד האירועים הספרותיים המשמעותיים בשנה החולפת. הספר, זוכה פרס ברנר לשנת 2013, הוא אלגיה קודרת המתחקה אחר חיים במקום קטן וצפוף, שנים ספורות לפני קום המדינה, ומשורטטת באמצעות סיפור משפחתי. ישעיהו קורן טווה סיפור חידתי שבו לשתיקה יש לעתים יותר משמעות מאשר למילים, לחפצים יש לעתים יותר תהודה מאשר לאנשים, ומתחת לכל פעולה רוחשים רגשות עזים, שרק קרעי מילים עשויים לרמז עליהם. גם לאחר 45 שנים כסופר ממשיך קורן לחדש ולהתחדש בתוך הספרות העברית.
צל עולם
ניר ברעם (עם עובד)
מאז יצא "צל עולם", ספרו החמישי של ניר ברעם, הוא עושה המון רעש, ובצדק: ברעם יצר רומן רב־קולי, רחב יריעה ומרתק, שבמרכזו עיסוק אמיץ ביחסי הכוחות המתערערים בעולם הגלובלי והפוסט־קפיטליסטי של ימינו. הרומן טווה רשת מסועפת של אינטרסים, קשרים וזיקות העומדים בפני קריסה ומעלה מולם שאלות לא פשוטות על מוסר, ערכים, חברות, דמוקרטיה וצדק. השאלות הגדולות הללו נצבעות ומתמלאות בתוכן על ידי גלריה תוססת של דמויות העומדות בפני דילמות קשות מנשוא, וכך נפתחות בפני הקורא נקודות מבט ושאלות לא פתורות רבות, מה שהופך את הקריאה ב"צל עולם" לחוויה מהנה וסוחפת, וגם מטרידה.
עכשיו נשברים
אלעד ערמון (ידיעות ספרים)
ספרו של אלעד ערמון מבוסס על סיפור אישי של נער מתבגר אך נפתח בקולה של אישה המדברת על עצמה בגוף ראשון. היא מגלה לפתע פתאום שהיא נמצאת בהריון מתקדם. למעשה, היא ממש עומדת ללדת בלי שידעה כלל שהיא הרה. בתמונה הבאה הספר כבר מדבר בלשון זכר ומתאר את סיפור התחשמלותו של הגיבור שניסה להוריד חתול מעמוד חשמל, פציעתו, החלמתו ונוכחותו של הכאב בחייו. ערמון הוא אמן צעיר, בן 33, המתגורר בקיבוץ שדה נחום. לא מזמן הציג תערוכת פיסול נהדרת בגלריה Z I Z בת"א, ואת ספרו הראשון, המפתיע והאוטוביוגרפי ברובו, כתב במשך עשר שנים.
אפשרות של אלימות
דרור משעני (כתר)
בספרות הישראלית המסורת של הרומן הבלשי לא קיימת והסוגה כולה זוכה לזלזול. והנה בא דרור משעני ומחזיר לה את כבודה האבוד. "אפשרות של אלימות" הוא לא רק רומן בלשי מרתק ומותח כחול־לבן; משעני מוכיח את מה שהאנגלים, האמריקנים, הסקנדינבים והצרפתים יודעים כבר מזמן: שהרומן הבלשי לא מתמצה בגופה נידחת ובחוקר דיכאוני; הוא יכול להיות רב־שכבתי ועמוק; הוא יכול להיות פוליטי, להעלות שאלות חברתיות בוערות; הוא יכול להעביר ביקורת תרבות ולהציב מראה למול המוסכמות המושרשות בחברה הישראלית. "אפשרות של אלימות" מנהל שיח פורה עם המסורת של הרומן הבלשי העולמי, שואב ממנה השראה אך לא חושש לחדש בתוכה.
אחטא ואשוב
רוחמה וייס (הקיבוץ המאוחד)
השירה של רוחמה וייס - אמנית, ד"ר לתלמוד ומשוררת - מעוררת בעשור האחרון תשומת לב מיוחדת, כמי שמכניסה תחת קורת גג אחת הלכה יהודית, פמיניזם ויום־יום ישראלי. השירים של וייס מציגים נשים פגועות אך גאות, שמתעקשות לנסח את זהותן הפרטית והציבורית בתוך מרחב שהוא לעתים גס ואטום לשונה ממנו. באותה נשימה, וייס מצליחה להוריד את גיבורי היהדות לגובה העיניים ולדבר איתם. כך, לדוגמה, בשיר "קפה עם קהלת": "קהלת יקר / מכולם דווקא אותך / רציתי לפגוש / עד מאוד רציתי. / לשתות קפה, לעשן סיגריה / (כי אין באמת ממה לחשוש) / להחזיק ידיים / כי טובים השניים / היודעים שאין טעם / ורק שתיקה יאה / לעוצמת השעה הנמשכת".
ספר הצילום התיעודי
יערה גיל־גלזר (רסלינג)
במרכז ספרה של ד"ר יערה גיל-גלזר, "ספר הצילום התיעודי – ביקורת חברה ותרבות בארה"ב בתקופת השפל הכלכלי והניו־דיל", עומדים ספרי צילום תיעודיים שראו אור בתקופת המשבר הכלכלי הגדול בשנות ה־30 בארה"ב. ספרים אלו - הצד הפחות מוכר בפרויקט תיעוד ממשלתי גדול ומפורסם - נוצרו בשיתוף פעולה בין צלמים לחוקרים וסופרים וכללו שילוב בין תצלומים לקטעי מידע ומסות חברתיות.
ההיסטוריה של ספרי הצילום התיעודיים היתה קצרה. היא התקיימה בתקופת המשבר הכלכלי ונעצרה עם גלי הפטריוטיות המלחמתית בשנות ה־40 והתפתחות תרבות הצריכה והדיכוי המקארתיסטי בשנות ה־50 – שלוש תופעות חברתיות שדחקו את רגלי האמנות החברתית והביקורתית לשוליים. מחאות השנים האחרונות מעוררות סקרנות באשר לאפשרות חזרתה של התופעה.
