רס"ר מרזוק סואעד (37), בדואי המתגורר בצפון ואב לשלושה, רואה בעבודתו כמגייס צעירים בדואים, ערבים, נוצרים ומוסלמים לצה"ל, שליחות לאומית וציונית.
"אני באמת מאוד גאה במה שאני עושה", מספר מרזוק, שבא ממשפחה ענפה, שבה רובם ככולם התגייסו לצה"ל, וחלקם הגדול משרת ביחידות לוחמות. "אני אזרח במדינה, לא משנה בדואי או יהודי, וגאה לתת כתף למדינה שלי. כן, זו המדינה שלי, ואותה אני רוצה לשרת, ועל הדרך, בעיקר, אני רוצה שהמגזר הבדואי/ערבי יבין ויפנים ששירות בצבא רק יעשה טוב לחברה שלנו. התרחקות ובדלנות חברתית לא יביאו אותנו לשום מקום".
מרזוק התגייס לצה"ל בשנת 1995 וקיבל תפקיד של מדריך נוער בגדנ"ע של בדואים, שכל מטרתו עידוד גיוס חיילים בדואים. מרזוק מעריך כי זה היה רק הצעד הראשון שלו בדרך לשירות צבאי, המשפיע על כל המגזר.
בשנת 1998, לאחר סיום שירות החובה שלו, עבר מרזוק לשרת בתפקיד מנהלתי בחיל האוויר. בשנת 2002, בעודו בתפקיד בחיל האוויר, גילה כי נתוני הגיוס לגדוד הסיור הבדואי נמוכים מאוד. "עשיתי אחד ועוד אחד", הוא מספר, "ומייד הגעתי למסקנה שהגדוד בשבילי הוא הדבר החשוב מכל. כך החלטתי להירתם לעזרתו ולעודד גיוס לגדוד". מרזוק עובר בין הבתים בכפרים וביישובים בדואיים וערביים בצפון הארץ, ובמקביל פועל לגיוס נוסף מאזור הדרום. לצעירים שהוא פוגש הוא מסביר על חשיבות הגיוס ועל התרומה לביטחון המדינה. בתחילה פעל מרזוק לגיוס כל הזכרים בני הגיוס במשפחתו הענפה.
"פעם היתה אצל הבדואים אפס מודעות לגיוס, ואם כבר התגייסו, הלכו לתפקידי גששים. היום הבדואים משתלבים בלא מעט יחידות לוחמות. זו גאווה בשבילי לראות אותם בתפקידים בכירים. אני, מבחינתי, רואה בכך הצלחה אישית, חברתית ולאומית", הוא מסכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו