בשבועות האחרונים עלתה לכותרות פעילות הפורום לגיוס לצה"ל של בני העדה הנוצרית. אישי ציבור בקרב ערביי ישראל, מוסלמים ונוצרים, יצאו נגד התופעה ההולכת וגוברת של צעירים נוצרים המעוניינים להתגייס לשורות צה"ל ולשאת בנטל בדומה למיעוטים אחרים, כגון הבדואים והדרוזים.
אולם למרות החרמות, הלחצים והאיומים מבית - ובהם של הח"כים הערבים ושל ועדת המעקב של ערביי ישראל - והחשש שבני העדה הנוצרית ברשות הפלשתינית ובמדינות ערב ייפגעו, הפרסום הביא לכך שצעירים ערבים רבים מביעים עניין בגיוס.
רבים מהערבים הישראלים המעוניינים לתרום, מבקשים לעשות זאת במסגרת שירות לאומי או פעילות התנדבותית סמוך למקום מגוריהם. שירותי כיבוי אש והצלה, מקצועות הסיוע הרפואי ומסגרות התנדבותיות חברתיות במערכות הרווחה של היישובים הם המבוקשים בתפקידים שאליהם מבקשים רבים מהצעירים הערבים להתנדב.
זידאן בהא, מוסלמי בן 18 מגוש חלב, נולד בגרמניה ועבר להתגורר עם הוריו בישראל. הקונפליקטים הבין־עדתיים בישראל הפריעו לבהא, והוא חלם לשוב לגרמניה. בגיל 17 נקלע לתאונת דרכים ונפגע קשה. חייו ניצלו בזכות נחישותם של אנשי כוחות הכיבוי וההצלה, שהגיעו לזירת התאונה וחילצו אותו מהרכב שבו היה לכוד.
לדבריו של בהא, מאותו יום השתנו חייו והוא החליט שהוא רוצה להישאר לחיות בישראל, וגם לתרום ולהשיב ולו במעט לאלה שהצילו את חייו. לאחר שהתאושש והבין כי הכבאים הם שהצילו אותו, גמלה בליבו ההחלטה שעם סיום לימודיו יתגייס לשירות לאומי. ובאמת, שנה לאחר פציעתו הקשה סגר בהא מעגל והתגייס לאחרונה לתחנת כיבוי אש בעכו במסגרת שירות לאומי בעמותת שלומית.
"אני ניצלתי בזכות המהירות וטיב החילוץ של יחידת הכבאות", הוא מספר, "מבחינתי שירות לאומי במערך הזה הוא סגירת מעגל, ואני יודע גם שזה מה שארצה לעשות בהמשך חיי. החלום שלי היום הוא להיות כבאי ולהחזיר למדינה".
"זה פותח דלתות"
אבל זידאן בהא לא לבד. דוגמה נוספת היא של אמל עבאס, מוסלמית בת 23 מג'דיידה מכר, שמשרתת זה כשבעה חודשים במסגרת של שירות לאומי כמזכירה רפואית בקופת חולים מכבי. לדבריה, אחת הסיבות שהחליטה לפנות לשירות לאומי היתה כדי להשתלב במעגל התעסוקה.
"במסגרת התיכון למדתי מזכירות רפואית ורציתי לעסוק בזה", מספרת עבאס, "אבל אחרי סיום הלימודים ובמשך קרוב לארבע שנים חיפשתי עבודה. עבדתי בעבודות מזדמנות אבל אף פעם לא הצלחתי למצוא משהו מסודר. ואז יום אחד הייתי מאושפזת בבית חולים ופגשתי צעירה ערבייה ששירתה שם במסגרת השירות הלאומי. אף פעם לא שמעתי על שירות לאומי, והיא סיפרה לי על היתרונות, על הזכויות ועל הניסיון התעסוקתי שהיא צוברת. מייד ביקשתי אישור מההורים שלי, וזה לא הפריע להם".
אמל מספרת שהשירות הלאומי סייע לה מאוד גם ברמה האישית. "בזכות השירות למדתי עברית, הביטחון העצמי שלי התחזק, רכשתי חברים, גיליתי על עצמי שאני חזקה ושאוהבים אותי. היום אני מרגישה שכשאסיים את שנת השירות, אוכל להתחיל חיים מחדש כאדם בוגר עם עתיד טוב יותר. אני תמיד ממליצה לבנות שאני פוגשת להתנדב לשירות לאומי כי זה פותח דלתות לחיים בישראל".
מנכ"לית עמותת שלומית, חיה שמואל, מציינת כי "לפני עשור יכולנו לדווח על עשרות ספורות של מתנדבים מהמגזר, ובשלוש השנים האחרונות אנחנו רואים עלייה גדולה ברצון להתגייס. מדי שנה כ־600 בני נוער ערבים, בנים ובנות, מבקשים לשרת במסגרות שונות של שירות לאומי־אזרחי. בחודש האחרון, לאחר מאמצים מרובים של מינהלת השירות האזרחי־לאומי, קיבלה שלומית תוספת של 50 תקנים לבני שירות ולבנות שירות מהמגזר הערבי (תוספת דומה קיבלו גם עמותות נוספות המפעילות בנות שירות ובני שירות מהמגזר הערבי). מדובר בתוספת חשובה ומכובדת, ואולם עדיין היא אינה עונה על הביקושים הגדולים".
"יש מגמה חיובית של גידול במספר הפונים במגזר הערבי", מדגישה שמואל, "צעירות דרוזיות ובדואיות, צעירים מוסלמים ועוד, הרואים בשירות לאומי קרש קפיצה להשתלבות בחברה הישראלית. לקראת תחילת שנת הפעילות הבאה, בספטמבר 2013, אני צופה ביקוש גבוה להתנדבות, אך בשלב זה אין מספיק תקנים לכולם. אני קוראת למשרד האוצר להתחשב בדרישות ובביקושים של אותם מתנדבים פוטנציאליים, להוסיף תקנים ולאפשר שוויון בזכויות, כמו גם בחובות, עבור אותם צעירים".
אנט חאסכייה היא ערבייה ישראלית מוסלמית ואם לשלושה ילדים שמשרתים בצה"ל. שני בניה משרתים כחיילים קרביים והבת בחיל החינוך. במכתב פומבי שפירסמה השבוע בקריאתה לתמוך בחוק שנותן למשתחררים עדיפות בנגישות לקרקעות המדינה ובקבלת דיור במעונות סטודנטים, כתבה חאסכייה: "אני ערבייה מוסלמית וישראלית גאה. בת למדינת ישראל, נולדתי כאן, גדלתי כאן ואין לי ארץ אחרת. כפעילה חברתית למען השתלבותם המלאה של ערביי ישראל במדינת ישראל ומתוך הבנה שערביי המדינה הם גם אזרחיה, ברור כי השירות בצה"ל ובשירות האזרחי־לאומי הוא חלק יסודי מכור ההיתוך של החברה הישראלית".
חאסכייה הוסיפה ואמרה ל"ישראל השבוע": "ילדיי מקבלים יחס שווה בצבא, ולא נתקלו בגזענות או באפליה. אמנם כשבני בכורי התגייס, העברתי לילות רבים בדאגה וללא שינה, אבל הרגשתי טוב. כשחזר לחופשה הראשונה במדים בכיתי מהתרגשות. זו ההשתלבות הנכונה באמת בחברה, במדינה היחידה במזרח התיכון המסוגלת להקנות זכויות אדם ואזרח אמיתיות. רגשות אלו חזרו אלי גם כשהתגייסו בתי והבן השני שלי".
לדברי חאסכייה, גיוס ערבים לצבא או לשירות לאומי או אזרחי, וכן עידוד המגזר באמצעות חוקים ממשלתיים כגון "חוק התורמים" וההטבות הנגזרות ממנו לאלו שנושאים בנטל הצבאי והאזרחי במדינה, מספקים הזדמנות פז לשנות את המציאות ולהוביל לשוויון מלא בין כל האוכלוסיות. "חברי הכנסת הערבים מוליכים שולל את החברה הערבית ולא משרתים את המטרה העיקרית, שהיא קידום ושילוב הערבים בישראל", מסכמת חאסכייה.
* * *
3,000 מתנדבים
עמותת שלומית עוסקת זה 20 שנה בהפעלת מתנדבות ומתנדבים בשירות הלאומי־אזרחי. בשנת 1996 הגישה בג"ץ (באמצעות האגודה לזכויות האזרח) נגד ההתנהלות הרווחת לגייס לשירות הלאומי רק בנות יהודיות ודתיות שלמדו בבתי ספר דתיים.
בעקבות קבלת העתירה התאפשר השירות הלאומי לכלל אזרחי ישראל, שיכולים ליהנות מזכויות של חיילים משוחררים בתום שנתיים של שירות לאומי. שלומית היתה הראשונה שקלטה לשירות הלאומי בנות יהודיות חילוניות, וכן בנים ובני מיעוטים. השנה מפעילה העמותה כ־3,000 מתנדבים בני 18 עד 24 בעלי פטור מצה"ל מכלל המגזרים בארץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
