חיתול תעלול

ילדה שלי,

חידוש המו"מ המדיני בין ישראל לפלשתינים מצא אותנו בעמדה דומה. גם בבית שלנו אותרו שני צוותים ערוכים, גם אם לא הכי מעוניינים, להיכנס בעובי הקורה ולהתחיל לפרק את הקשיים שנערמו על השולחן. אחרי חודשים ארוכים של הליכה סחור סחור, הבנו שלא נוכל יותר לחמוק מהתמודדות עם הבעיה האמיתית. במקרה שלנו, לא מדובר על שאלות הרות גורל כמו עתיד ירושלים והתנתקות מהשטחים, אלא יותר בכיוון של עתיד השירותים והתנתקות מחיתולים. אנחנו מדברים על גמילה. צפוי מו"מ מורכב ולא פשוט. עלינו לשמור על האינטרסים ההיגייניים שלנו, ועם זאת להבטיח את עתידך לצידנו. כמו עם נושא ירושלים, גם פה מסתמנת תקווה זהירה, אם כי מוקדם לדעת. זה עשוי להיות מלוכלך.  

רק מי שהיה פעם חלק מצוות מו"מ כשעל הפרק עניין הגמילה, יכול להבין את המורכבות והרגישות של השיחות. מולנו ניצב צוות עיקש, נחוש ובלתי מוכן לפשרות - זו את, למקרה שתהית - שהביא לשולחן ארסנל טיעונים מקוריים, שעימם אפילו השליח ג'ון קרי לא יכול להתווכח. למשל, "לא בא לי שירותים". אח, לו רק הפלשתינים היו מדברים בשפה כל כך בהירה. 

אבא שלך ואני החלטנו מראש שאנחנו לא נציב תנאים מוקדמים, ונגיע הפעם למו"מ חפים מציפיות ומקיבעונות. בחרנו לא לדרוש כלום - אפילו לא הוכחה שאת מכירה בקיומו של החדר הזה בבית, הנקרא "שירותים" - 

בעודנו מייחלים לאיזושהי הפשרה או מחווה מצידך אשר יעידו שאת שואפת לממש את האוטונומיה הגופנית שלך בדיוק באותו מקום שאנחנו בונים עליו, בפרטיות ובדיסקרטיות. 

עוד בטרם החל המו"מ ישבנו אבא שלך ואני על מתווה. החלטנו להשאיר בצד את המשקעים, למחות עקבות של סיבובים קודמים לא מוצלחים ("אין לי פיפי!") ולנקות את השולחן (והרצפה, והשטיח). נשבענו להותיר מאחורינו כל סממן של ספקנות וציניות. זה לא שאנחנו לא סומכים עלייך, להפך, אנחנו יודעים בדיוק עם מי יש לנו עסק, ואנחנו מאוד מכבדים אותך ואת זכויותייך - כולל את זכותך הלגיטימית להשתין בכל רחבי הבית - פשוט נמאס לנו לנקות אחרייך, וגם לא בא לנו שמשקיפים אירופאים יתערבו, וישאלו מה בדיוק אנחנו עושים תחת קורת הגג שלנו. 

*   *   *

מהרגע שפצחנו במו"מ היה ברור שזה הולך להיות מייגע. היו ימים שהשיחות הסתיימו בפיצוץ, היו לילות של אחווה מידבקת (איך לא הציעו את זה אף פעם במו"מ המדיני? על כל התקדמות, מדבקה! ביום פרוע במיוחד, תנו לנציגים להדביק על חלונות הרכב!). כמה צעדים בוני אמון גרמו התחממות ביחסים - נכונותך לבקר בשירותים, בדיקתך המקיפה והיסודית את כפתורי הקסם המורידים את המים, ומהצד שלנו - שחרור תחתונים ורודים כלואים מחדר הארונות - אבל האווירה נותרה מלאת חשדנות הדדית. 

כשהיה נדמה לי שחצינו את נקודת האל חזור, גיליתי שלולית שהבהירה שטעיתי, ושאנחנו עדיין רחוקים מאוד מההבנות המקוריות. נשברתי ובלית ברירה קראתי לאבא שלך למלא את מקומי בדיונים. הוא, טרי במו"מ, ניסה להעלות בפנייך כמה נקודות חדשות למחשבה, ואחרי שעות חזר אל חדר השינה, ממלמל לעצמו: "זה לא יכול להיות, אנחנו לא ניכנע לבת שנתיים וחצי. חייב להיות משהו". בלילה ההוא סיכמנו שלא משנה כמה העסק יסתבך וכמה זה יהיה מסריח, אנחנו לא מוותרים. 

בבוקר, עם חידוש השיחות העלינו שוב את הטיעונים המרכזיים. הבהרנו שאנו חותרים להבנות של ממש, לא רק לחותמת גומי של קיטי, אלא להבנה עמוקה ואמיתית, שסופה ישיבות ממושכות בשירותים. בחרנו להמשיך, ואת הבעת נכונות (חלקית ביותר) להאזין. הפרוטוקולים מהצד שלנו, יעידו שבאנו מלאי סבלנות ונכונות:

"אז איה, את ילדה גדולה?"

"כן". 

"את רוצה לעשות פיפי בשירותים?"

"לא". 

"את רוצה ללבוש תחתונים?" 

"כן. ורודים". 

"את יודעת, מי שלובש תחתונים עושה פיפי וקקי בשירותים".  

"לא בא לי". 

בשלב זה חשנו שניסינו הכל. קראנו למשקיפים אובייקטיביים לייעוץ. חשבנו שאולי מישהו מנוסה, שכבר עבר משאים ומתנים מורכבים יוכל לתת לנו זוויות ראייה נוספות. בעצה אחת, הוחלט להרחיק את המו"מ מעיני הציבור (ילדי הגן), המשפחות והשכנים. התבקשנו להוריד את הלחץ ולנסות ללבן את הסוגיות הרגישות (קקי) ללא הפרעות. את לא התחייבת לשום דבר, אך הנכונות שלך לשוחח בפתיחות גדלה. 

אחרי ההפשרה הזו, הושבנו אותך למשך כשבוע מול הסרט "האסלה הקסומה", מבינים שלפעמים שטיפת מוח היא הדרך היחידה להשגת התקדמות אפקטיבית. בזהירות המתבקשת, אכתוב שזה כנראה עובד. להערכתנו, בתוך כחודש נוכל לקיים בוושינגטון טקס חתימה חגיגי, ואם לא על הדשא אצל אובאמה, אז אצל סבא וסבתא. שמלה ייצוגית כבר יש לך?

נ"ב 

את רוצה לבקר בירושלים? אין בעיה. אבל רק עם תחתונים. 

shirz@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו